<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער רביעי</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כיצד מברכין על ריח הטוב, אם היה זה שיש לו הריח עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים, ואם היה עשב או מין עשב, מברך בורא עשבי בשמים. ואם אינו לא מעץ ולא מאדמה, כגון המור שהוא מן החיה, מברך בורא מיני בשמים. ואם הוא פרי הראוי לאכילה, כגון אתרוג ותפוח, מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. ועל כולם שאמר שהכל יצא. על ההדס שבכל מקום, מברכין בורא עצי בשמים, וכן כיוצא בו שהוא עקר נטיעתו לריח. אבל עצי אתרוג ועצי תפוח, שאין עקר נטיעתן לריח, אין מברכין עליהם אלא בורא עשבי בשמים. ורבינו יצחק ברבי שמואל ז"ל פסק שמברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. שמן אפרסמון וכיוצא בו, מברכין עליו בורא שמן ערב. לפי שאין עקר האפרסמון בתוכו, אלא הריח הוא שקלט, ולפיכך אין לברך עליו בורא עצי בשמים. אבל השמן שהקשט ושאר מיני בשמים בתוכו וכן השמן שכבשו בתוכו או טחנו בתוכו מיני בשמים עד שחזר ריחו נודף, הרי זה מברכין עליו בורא עצי בשמים. הכשותא, והוא הקושט, מברכין עליו בורא עצי בשמים.
בושם שעירבו הרוכל ממינים הרבה, מברך עליו בורא מיני בשמים. נכנס לחנותו של בשם שיש בחנות ממינין הרבה, מברך בורא מיני בשמים, ואם ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא אחת, נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם. הביאו לפניהם שמן טוב ויין, מברך על היין תחלה ושותהו, וחוזר ומברך על השמן. על כל המוגמרות כלן מברכין עליהן בורא עצי בשמים, מאימתי מברכין עליו, משתעלה תמרתו. מוגמר זה הוא שמביאין אבק רוכלים במחתות עם אש להריח טוב, ואע"פ שנשרף ואינו בעין אלא שהתימור עולה, מברכין עליו בורא עצי בשמים אם זה הנשרף הוא עץ או מין עץ. ואם היה עשב, או מין עשב, מברכין עשבי בשמים. ואם היה המושק, שהוא מין חיה שיש לה חטוטרת בצוארה ומשם יוצא, מברך עליו בורא מיני בשמים.
<h2>דף מג:</h2>
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח הטוב שנאמר, כל הנשמה תהלל י-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה ריח הטוב: מי שיצא בימי ניסן וראה אילנות שפרחו והנצו, אומר ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות להתנאות בהם בני אדם.
סמלק שקורין יאסמין, וסיגילש שקורין ויואלש, וחלפי דמייא שקורין אישפיקא, והוא שבולת נרד, מברכין עליו בורא עצי בשמים. נרגס הנקרא לירי, אותו הנמצא בגנות מברכין עליו בורא עצי בשמים, ובאותן הנמצאות במדברות מברכין עליו בורא עשבי בשמים, הורדים, כתב הראב"ד ז"ל שהן פרי ומברכין עליו שנתן ריח טוב בפירות, וכן במים שלהן, שמימיהם כמותם, ומברכין עליהן שנתן ריח טוב בפירות. וכן דעת רבי הרב רבי שלמה ב"ר אברהם נ"ר. אבל רב האיי גאון ז"ל סובר שמברכין עליו בורא עצי בשמים בין בגופן בין במימיהן, לפי שאינן פרי. וכן דעת הרב רבי משה בן מימון ז"ל.
הביאו לפניהם שמן שריחו טוב והדס, מברך על ההדס ופוטר את השמן, מפני שברכותיהן שוות והוא בורא עצי בשמים. היו לפניו בושם שהוא עץ ובושם שהוא עשב, אין ברכת אחת מהן פוטרת את חבירו, אלא מברך על זה בעצמו ועל זה בעצמו: דבר שהוא ספק אם הוא מין עץ או מין אדמה, מברך עליו בורא מיני בשמים, וכן כתבו בשם רבנו חננאל ז"ל. והטעם בזה מפני שאין ברכות אלו מן התורה כי אם מדרבנן, והם תקנו לברך כך. ומה שאמרו בירושלמי רבי ירמיה לא אכל סילת מן יומוי. לפי שהיה מסופק בברכה אחרונה שהיא מן התורה, אבל בברכה ראשונה שהיא מדרבנן, אם נסתפק במיני אכילה, מברך שהכל נהיה בדברו ואוכל, ואם מיני הריח, מברך מיני בשמים ומריח, שכך תקנו הם. וכן כתב רבי מאיר מרוטנבורק ז"ל.
<h2>דף נא:</h2>
שלשה מיני ריח טוב אין מברכין עליו, ואלו הן, ריח טוב שאסור להריח בהם, וריח טוב העשוי להעביר הזוהמה, וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה. כיצד, בשמים של ע"ז אין מברכין עליהן שאסור להריח בהם. בשמים של מתים ובשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר הזוהמא, אין מברכין עליהן, מפני שלא נעשו להריח בהן אלא להעביר ריח רע. המוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים, אין מברכין עליו, מפני שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר. וכן המריח בבגדים המוגמרים אינו מברך, לפי שאין שם עיקר הבושם אלא הריח, בשמים של מסבה של גויים, אין מברכין עליהם, שסתם מסיבת גויים לעבודה זרה. היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב, אם רוב אנשי העיר גויים אינו מברך, ואם רוב אנשי העיר ישראל, מברך. נתערב ריח שאין מברכין עליו בריח שמברכין עליו, הולכין אחר הרוב.
